מסואדה נ' רכב הכרמל עוספיה בע"מ ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובע לחיוב הנתבעת בהוצאות בכל הנוגע להליך ביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה.

בתמצית אציין, כי התובע הגיש תובענתו, הנוגעת לעסקת רכישת כלי רכב, ע"ס 201,000 ₪ ביום 3.1.2013. כתב התביעה הומצא לנתבעת ביום 18.1.2013, ובהתאם ניתן פסק דין ביום 24.2.2013 בהיעדר הגנה.

ביום 31.3.2013 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה, והבקשה לביטול פסק דין נדונה בפני ביום 2.6.2013.

במסגרת הדיון שבפני הסכימו הצדדים על הסדרת חלק מהמחלוקת בדרך של העברת הבעלות בכלי הרכב נשוא המחלוקת, וכן הסכימו כי לאור צמצום המחלוקת, יותר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן מטעמו, זאת עד ליום 15.7.2013.

בנקודה אחת נחלקו הצדדים, והיא שאלת החיוב בהוצאות בגין ביטול פסק הדין, ובהתאם התרתי לצדדים להשלים טיעון מטעמם בהקשר זה.

הנתבעת טענה כי בגין הטרחה ואי הנוחות אשר נגרמו לתובע, הוא קיבל ממנה פיצוי בסך 9,000 ₪, ולכן אין מקום או הצדקה לחייבה בתשלום הוצאות המשפט – ויתר על כן טוענת היא כי התובע אף מסר לה במסגרת התקשרות אחרת 3 המחאות אשר לא כובדו לכשהוצגו לפירעון, ובהסתכלות כוללת על מערכת היחסים, סבורה היא כי אין הצדקה לחייבה בהוצאות נוספות.

התובע סבור כי יש לחייב הנתבעת בהוצאות ההליך, שכן מדובר בגרסה הכוללת לגישתו סתירה מהותית מהמידע אשר נמסר על ידה קודם לכן, גרסה שהינה נעדרת אסמכתאות, ואף הכחיש כי נערך עמו הסכם לפיו פוצה בסך 9,000 ₪ כטענתה.

לאחר בחינת עמדות הצדדים, סבורני כי מוצדק במקרה זה לחייב הנתבעת בהוצאות ההליך, אשר יכול היה להימנע כולו במידה והייתה הנתבעת מקפידה להגיש הגנתה במועד, אם כי סבורני כי החיוב אמור להיות מינורי.

אכן תמים דעים אני לאמור בסעיף 22 לבקשה לביטול פסק דין, על שגגה שהובילה לניהול הליך מיותר יש לשלם, ואמורה להיות פרופורציה בין מידת השגגה לחיוב בהוצאות.

לאחר שקילת טענות הצדדים, והעובדה כי בסופו של דבר ההתקשרות הושלמה והבעלות הועברה, וככל הנראה המחלוקת שבין הצדדים צומצמה בהיקף ניכר מאוד, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪ (בכל הנוגע להליך של ביטול פסק דין), אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ללא כל קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: